שיעור מאת מורינו ראש הישיבה הגרי"מ זביחי שליט"א שליט"א
נאמר בתורה פרשת ראה טז' א', שמור את חודש האביב ועשיתה פסח, והנה יש להתבונן בציווי התורה לשמור את חודש ניסן החודש הראשון שיהיה דווקא בתקופת האביב, ויש להסביר בקצרה מהו חודש ומהי שנה בכדי להתחבר לרעיון התורה.
חודש[1] כקביעתו קיים רק בירח דהינו החודש נקבע ע"פ מצב מציאותי הקיף הירח סביב הארץ, בסיום היקפו של הירח בזמן שמתכסה מעיננו ומתחדש נקבע לראש חודש, בהיקפי הירח לא שייך שנה גם לאחר 12 הקפות מכיון שאין שום שינוי מהותי בין היקף ה12 ל13. בגלגל הרקיע[2] שייך שנה והינו בהשלמת ההקפה של החמה סביב הארץ אז מוגדר שנה כ 356 יום, אולם בהקפת החמה לא שייך ביטוי של חודש כלל שאין אבדל בין חודש לחודש, בהקפת גלגל הרקיע שייך שינוי אחד והם ארבעה תקופות, אביב קיץ סתיו חורף[3] אך עדין לא ידוע מהיכן שייך להגדיר את השנה דהינו באיזה נקודת זמן בהקפה מתחיל שנה וקורה משהו חדש.
לצורך כך נקדים ונבאר את מהלך מועדי וימי השנה לפי ההתרחשויות כל דבר דבור על אופנו והדברים חשובים לכל עובד ודורש ה' לדעת ולהתבונן בזה, וכמובן שאנו מאריכים בכל עניין בזמנו, אך עתה בחודש הראשון נרוץ בדברים שתהיה ההקפה שלמה. הנה עם ישראל נולד והתהווה להיות לעם בטו' בניסן בהיציאה ממצרים, שנ' לקח לו גוי מקרב גוי-כלשון לקחת מקרבה יציאת מצרים ענינה הולדה של עם ישראל, וכדברי הדרך ה' במצוות הזמנים פרק שמיני וז"ל 'שעד אותו הזמן היו ישראל מעורבים בשאר האמות גוי בקרב גוי' וכו'.
עם ישראל נולד ונתהווה לעם לקבל את התורה ולהתחבר במציאותו יתברך, לשם כך מיד בהולדת עם ישראל נצטווינו לספור שבעה שבועות חמישים יום והם יצירת ימים ושבועות הכנה הראויה לקבלת התורה בכח, כדאיתא במתני' דאבות בארבעים ושמונה דברים התורה ניקנת וביום ארבעים ותשעה זהו סיכום המאחד את הקנינים וביום החמישים קבלת התורה בכח. בו' בניסן קרבנו לפני הר סיני והינו קבלת התורה בכח, הקבלה בכח היתה מושלמת שנ' נעשה ונשמע אמרו כאחד והינו שנתהווינו לאפשרות הרוחנית לאפשר לנו את קבלת התורה והבנתה, בו ביום משה רבינו עולה למרום לארבעים יום ולילה לקבל את התורה בפועל.
לאחר ארבעים יום ביז' בתמוז יורד משה רבינו עם התורה בפועל התורה המעשית לוחות ראשונות שהיו מיוחדים 'והמכתב מכתב אלוקים חרות על הלוחות והלוחות מעשה אלוקים המה', אך כשלנו בחטא העגל ומשה משבר אותם- ועם ישראל אינו מקבל את התורה בפועל.
מיום י"ז בתמוז עד יום א' אלול הם ארבעים יום של בין המצרים, בין לחות ראשונות ללחות שניות, עם ישראל שרוי במיצר בלא תורה ובלא מהלך של קבלת התורה ואמרינן בגמ' בתנענית לא לקיים דין עם נוכרי מי"ז' בתמוז עד א' אלול כשאין תורה ח"ו אין ביטוי לעם ישראל.
בא' אלול משה רבינו מעביר שופר במחנה ועולה לקבלת את לוחות שניות שהיו אחרים במהותם, 'פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים', שהם המהלך של חודש אלול לפסול ולהכין את לוח לבינו שגוף הלב יהיה הלוחות. ביום כיפור עם ישראל מקבל את התורה בפועל לוחות שניות, ולצורך ההכלה של התורה בפועל ולמעשה, חייב את סוכות צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, שזהו הדבר העיקרית של לימוד התורה בפועל.
וביום שמיני עצרת היום הנעלה בכל ימי שנה יום שמחת תורה אנו משלמים את קבלת התורה בפועל באופן מושלם ומלא בס"ד, לאחר מכן יש שני עניינים, חנוכה ופורים שהם השלמות של קבלת התורה בכח ובפועל ואכה"ל.
והינו שביום טו' בניסן זהו ההולדה והתחלה של עם ישראל להיות לעם ביום זה מתחיל התהליך של קבלת התורה וזהו ההתחלה. התורה מצווה אותנו שמור את חודש האביב שבו יהיה החודש הראשון לחודשי השנה התורה קובעת שניסן יהיה החודש הראשון אך הוא חייב להיות הראשון לחודשי שנה, וכמו שאמרנו דבר זה תרתי תסתרי.
ולענייננו הדבר מוכרח מכיון שעם ישראל נולד ומתהווה להיום לעם דיסתכל באוריתא וברא עלמא כמו כן גם הבריא מציאותה חייבת להיות כן שזהו מוכרח להיות החודש הראשון כלפי החודשים והיא תחילת השנה לתקופות שאז נולדת ומתחיל חודש ושנה חדשה התחלה של לבלוב והולדה לקראת קבלת התורה.
בפסח יש איסור מרחיק לכת איסור חמץ במשהו[4], ובשו"ע סי' תמב' ה"ו כתב דבר נפלא 'נהגו לגרר הכתלים והכסאות שנגע בהם חמץ ויש להם על מה שיסמכו' וכתב המשנ"ב שם דאין ללעוג עליהם והינו מכיון שאיסור חמץ במשהו, וצריך להתבונן בזה.
והדבר ברור מכיון שעם ישראל נולד וזהו תחילת דרכו חייב שבתחילה עם ישראל יהי נקי מכל חומר וחומריות עד כדי משהו, כקטן הנולד שבתחילת דרכו ולצורך גדילת חייב להיות מאכלו נקי, ולכך גזרה חוכמתו יתברך שבשבוע ההולדה ניהיה נקיים מכל חמץ עד כדי משהו.
החמץ הוא הביטי לחומר ולאחיזת עיניים כמו שדברנו מזה ועוד נוסיף בזה בעזרת ה' ביום חמישי ב' דחול המועד בשמחת החג של בני הישיבה.
[1] בכדי שהירח יקיף את כדור הארץ דרוש 27 יום בלבד אך מכיון שגלגל הרקיע גם חג סביב כדור הארץ לכך לכיסוי הירח דרוש תוספת יום ותתקת חלקים בכדי שיתכסה, כסוי הינו מצב שהירח עומד במדויק בין הארץ לבין החמה לכך אינו נראה מכיון שהצד שכלפי השמש הוא המואר, חודש הולך לפי יום הכיסוי ולא לפי יום ההקיף, והדבר מובן מכיון שביום הכיסוי קורה מהלך מסוים בירח שמתכסה אפשר להגדיר דבר זה כירח-חודש, ואיתה במדרש דביום הדין בא השטן ומקטרג ומביא עדים את שמש וירח וכשבא הירח להעיד לא נמצא, שנ' 'בכסה ליום חגינו' דהינו ראש חודש-ראש השנה הוא בזמן הכיסוי.
[2] הראשונים כותבים שהשמש והינו כל גלגל הרקיע חג סביב כדור הארץ בכל יום, המדענים היום קובעים כי כדור הארץ הוא החג סביב עצמו וסביב השמש וגם כך מסתבר לרואה את המרחקים שהשמש צריכה לנוע סביב כדור הארץ בכל יום, אך הדבר אינו מוכרח שאם כל גלגל הרקיע חג א"כ אי אפשר להוכיח מה חג סביב מה ודו"ק.
[3] האיסלם שר"י לכאורה הולך ע"פ הירח וקובע שלאחר 12 הקפות ירח מתחדשת שנה וזו המצאה ללא בסיס כי אין אבדל בין הקפה 12 ל13 בירח. כמו כן הנצרות שר"י הולכת לפי השמש וקובעת שבערך כל 28-31 יום הוא חודש, וגם זה חסר כל בסיס שאין אבדל אמיתי בהקפת השמש בין יום 28 ליום ה40 רק שיש בהקפת השמש ארבעה תקופות וכן קובעת שבחודש מסוים מתחדש שנה וגם זה ללא בסיס מכיון שאין אבדל בין זמן לזמן אחר.
[4] יש שאלה מפורסמת איך ישיבע' בחור יכול לומר שבפסח הוא לא סומך על הכשרים מסוימים הרי כל השנה הוא סומך אפי' לגבי שחיטה ואיסורי טריפות א"כ מה שייך בפסח להחמיר, והדבר פשוט בפסח שאיסור חמץ במשהו שזה דבר לכאורה השייך למלאכים דמשהו הינו גם חלק קטן שא"א לראות שאפי' בלאו של תולעים לא נאמר כזה איסור, א"כ החומרה אינו מצד שלא סומך כמה דאפשר להפרושי עושים, כמובן כל אחד לעצמו ולא ח"ו לצער אחרים.